<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך חייא אביו של רב יוסף</h1>
<h2>דף מב:</h2>
[גרסינן בבבא קמא פרק הגוזל עצים] א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנ' הטוען [טענת גנב בפקדון אינו חייב עד] שיודה במקצת ויכפור במקצת... ומאי שנא כדרבה דאמ' אין [אדם מעיז פניו בפני בעל חובו] ופליגא דר' חייא בר יוסף דאמ"ר [חייא בר יוסף עירוב פרשיות כתיב כאן] וכי כת' [כי הוא] זה במלוה הוא דכתיב... מעיז פניו בפני בעל חובו... הלואה דכת' אם כסף תלוה כת'... והיינו מודה מקצת הטענה כת' כאן... פקדון אפי' כופר בכל חייב שבועת שומרי' אבל... הקשו על רש"י משנה שלימה ההיא דשבוע' [פ' שבועות הדיינין מ"ב ע"ב] עשר גפני' טעונות מסרתי לך והלה אומ' אינו אלא [חמש ר' מאיר] מחייב משום דעומדות ליבצר ודמיין כאילו [בצורות] וחכמי' אומ' כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע... מוד' חכמי' דאין נשבעי' אלא במודה במקצת... אלא על דבר שבמדה ושבמשקל ושבמניין... עד הזיז וזה אומ' עד החלון וכל הני בפקדון מיירי... טענה במקצת הודאה, וכן שכיר ונחבל... בפ' כל הנשבעין שבתורה [שבועות מ"ד ע"ב] דא"ר יהוד' עד שתהא שם מקצת הודאה והיינו דומיא דפקדון ולא הלואה וכן ההיא דהנזקין [גיטין נ"א ע"א] דאמר ר' יצחק שני כיסין קשורין מצאת לי דהתם לא שייך למימר גמילות חסד. ועוד דהא דתני רמי בר חמא [ב"ק ק"ז ע"א] ארבעה שומרין צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת מיהו ההוא רבה והאי רבא מפרש רבא גופיה דהיינו טעמא דרמי בר חמא שומר חינם בהדיא כתיב ביה כי הוא זה אלמא אפילו בפיקדון שייך למימר אין מעיז הילכך למאן דמפרש עירוב פרשיות כתיב כאן דדוקא אמלוה קאי ולא אפקדון קשה כל הני וכן נמי הא דתנן [שבועות ל"ח ע"ב] כור תבואה לי בידך אין לך בידי אלא לתך דמשמע דאפקדון קאי ומאן דמפרש דמאן דאית ליה אין עירוב פרשיות כתיב כאן אלא כי כת' כי הוא זה לא קאי אלא אפקדון אבל לא אהודאות והלואות הא נמי ליתא דגרס' בפ' שבועת הדיינין [שם] מנה לי בידך אין לך בידי כלום (כלום) [פטור], מנה לי בידך אין לך בידי אלא חמשים דינרי' חייב. וסוגיין דגמרא דאמלוה קאי והכי נמי תנן התם [מ"ג ע"א] המלוה את חבירו על המשכון ואבד מלוה אומר וכו' דהתם בין ברישא בין בסיפא כי איכא כפירה בכל פטור הודה במקצת חייב הילכך אין לפרש כן, אלא אפילו ר' חייא בר אבא סבירא ליה דמלוה נמי צריך הודאה במקצת ומשום טעמא דרבה דאמר חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו ורבה אשמעינן טעמא דקרא דאמר רחמנא כי הוא זה דהיינו מודה מקצת אפילו בפקדון דכיון דעל אמונתו הפקידו או מסר לו בשכר (או) וכ"ש שואל משום דלא חציף להעיז ולומר להד"מ הילכך במלוה כ"ש דאינו מעיז ובהא כ"ע מודו ואפילו רמי בר חמא אלא דמוסיף לומר שצריך כפירה במקצת והודאה במקצת דהיינו שלש טענות, וכי פליגי ר' חייא בר אבא ור' חייא בר יוסף היינו כשהנפקד מודה על הפקדון דהשתא אינו מעיז אלא שאומר שנגנב שפוטר עצמו בטענת גנב בהא ודאי פליגי דר' חייא בר יוסף סבר טוען טענת גנב שיכול להעיז הלכה אותה חזקה דטעמא דקרא דתלי במודה במקצת וחייב אפילו בטוען נגנב הכל. ונלמד מעירוב פרשת מלוה שאף היא כתובה כאן ואע"ג דטוען טענת גנב כתיב כאן דהא כתיב ישלם שנים לרעהו וכתיב כי הוא זה בהא פליג ר' חייא בר יוסף ואמר דמלוה כתיבא הכא וה"ה שומר כשטוען כך וכך מסרתי לך לשמור וזה טוען ומודה לו במקצת, אבל כשכופר הכל או טוען להד"מ היינו במלוה ופטור אבל במקום שמודה אלא שטוען טענת אונסין או מתה מחמת מלאכה או טענות גניבה ואבידה שאין כאן עזות שהרי מודה לו לא שייך מקצת והיינו דפליג דר' חייא בר אבא בעי כפירה במקצת והודאה במקצת לבד טענת גנב, אבל בשאר שומרין כגון שואל או שומר שכר שטענו הבעלי' שתי פרות מסרתי לך ונגנבו או אבדו ובשואל מתו כדרכן והלה טוען חדא נגנבה ואידך נאנסה, אי נמי בשואל חדא מתה באונס ואידך מחמת מלאכה ובהא פליגא ארמי בר חמא דתני דארבעה שומר' צריכה כפירה במקצת והודאה במקצת ולית ליה לר' חייא בר אבא נתינה נתינה דרמי בר חמא ובשומר שכר ושואל סבר ר' חייא דהיינו טעמא דבעי מודה מקצת משום דכתיב בשומר על כל דבר פשע כלל הוא על כל טענת שאר שומרין שהתובע מפשיע וכתיב כי הוא זה. והאי דמסיים ישלם שנים אגנב דוקא. ור' חייא בר' יוסף דאמלוה כתיב כי הוא זה עם פרשת שומר חנם דמפרש ביה כי הוא זה דהיינו מודה במקצת ולעניין זה נמי דבעינן מומחין ושלשה בהודאות והלואות כדאיתא בריש סנהדרין, והיינו דקפריך ומאי שנא דעקרת לקרא משאר שומרי' ושדית אמלוה דלא כתיב הכא דהא שלשה ומומחין בעינן בשומרין ולא אמרינן דוקא בהלואות, ומשני כדרבה דמפרש טעמא דאין אדם מעיז, ובכפירה דלהד"מ הוא דשייך עזות אבל כשטוען מסרת לי ואני שמרתי כראוי הילכך שפיר שייכא ההיא פ' מלוה הכא עם שומר חנם ולא לעקור כי הוא זה מפרשת שומר חנם ולערבו עם פרשת מלוה, כי היכי דקיימא פרשת מומחין ושלשה בשומרי' דונקרב בעל הבית אל האלקי' הוא שלישי ונכתב בטוען בטענת גנב ושאר שומרי' ילפינן הואיל וגלי בחד מינייהו גלי בכולהו וכולהו ושומרין שמודין בפקדון אלא שטועני' שמירה ראויה והנפקד מחייבן בשמירתן לא בעי ר' חייא בר יוסף מודה מקצת. גרס' בירושלמי פ' שבועת הדיינין [פ"ו ה"א] ר' יוחנן אמר הטוען לחבירו טענת גנב אינו חייב עד שיודה מקצת וכל חברוי פליגין עלוי מה מקיימין כל חברוי כי הוא בטוען ממון אם בטוענו ממון בזה ישלם שנים עירובי פרשיות יש כאן. והשתא להא דמסקינין לר' חייא בר' יוסף שבועות שומרים שנשבע אין צריכה כפירה במקצת אבל שבועה שהדיינין משביע' צריכ' כפירה במקצת ושבועות הפיקדון הדין מפורש ועל שבועות ביטוי פליגי רב ושמואל בסוף מס' שבועות [מ"ט ע"ב], ור' חייא בר אבא ורמי בר חמא כל חד וחד מוקי טעינה וכפירה איליביה ור' חייא בר אבא על מה שלא שמע מרבו לא היה בוש לומר לא שמעתי. והכי גרס' בנדר' ירושלמי בס"פ נערה המאורסה, ובסדר רב הונא כתבתי דאורי ר' חייא בר אבא לרב הונא אפילו יום אפילו שעה כדאיתא בפ' אילו מגלחין [מו"ק כ' ע"א] ותמהתי היאך הורה ר' חייא בר אבא לרב הונא ונ"ל דאינו תימא דנראה ר' חייא בר אבא היה זקן מר' אמי ור' אסי דהא ר' אמי קרי ליה מר כדאיתא בפ' גיד הנשה [חולין ק"ג ע"א] א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן אכל חלב מן החי מן הטריפה חייב שתים א"ל (ל)ר' אמי ולימא מר שלש שאני אומר משמו של ר' יוחנן שלש. ומצינו בשני מקומות שרב הונא שאל מר' אמי בפ' במה אשה הל' דסנדל המסומר [שבת ס' ע"ב] דבעא מיניה חמש מהו וכו'. ובהשותפים הל' דאין חולקין את החצר [ב"ב י"א ע"ב] בעא מיניה רב הונא מר' אמי אחד מבני מבוי וכו'. ונראה כי ר' אמי ראש ישיבה היה קודם ר' אסי שהרי מקדימו בכל מקום לרב אסי ופ' השולח בגיטין הל' דמוכר עבדו [מ"ד ע"א] ממני אמי בר נתן תורה יוצאה לישראל וכו' ור' אסי היה זקן משמואל כדאיתא בפ' מרובה [ב"ק פ' ע"ב] שמואל לא עייל קמיה דרב אסי, ור' חייא בר אבא הוזכר לפני רב אסי כדאיתא בפ' הדר [ערובין ס"ה ע"ב] ר' חמא בר יוסף ור' חייא בר אבא ור' אסי איקלעו לההוא פונדק וכו'. ורב היה קורא לרב אסי בלשון כבוד כדאיתא בפ' חבית שנשברה [שבת קמ"ו ע"ב] ומשום כבוד רבות' לא ישבנו עליהן, ואפילו הכי מקדים לר' חייא בר אבא לר' אסי ש"מ דזקן מופלג היה וראוי להוראה אפילו לרב הונא ובפ' בכל מערבין הל' נתנו באילן [ערובין ל"ב ע"ב] יתיב ר' חייא בר אבא ור' אסי ורבה ב"ר נתן וכו', ואף תלמידו של רב היה כדאיתא בהקורא את המגילה למפרע [מגילה י"ח ע"ב] אמר רבי חייא בר אבא אמר רב הל' כר' מונא שאמר מש"ר יהודא.
